שובר שורות
על מי נכתב "הפרח בגני", איך קראו לאלינור במקור, מי הילדה שכשהיא חולמת "אגדות נרקמות בלילות", למה אסור לגלות את שמה של גיבורת "את לי לילה" עד היום ומאיזה טעות ניצל "ים של דמעות". יהודה נוריאל מביא את הסיפורים שמאחורי 15 השירים הכי גדולים של המלך האוהב, כואב וסובל, זוהר ארגוב. פורסם במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות 30.8.19

1. הפרח בגני \ מילים: אביהו מדינה לחן: משה בן מוש ואביהו מדינה
אהבת הנעורים האבודה והפספוס שיישאר כל החיים. גיל 15, קיבוץ כיסופים, לה קראו מלכה, לו קראו אביהו. "אהבה אפלטונית. ומה עושה המטומטם? לא העזתי לספר לה", מתרגש מדינה. "רציתי לך לומר אהבתי, אהבתי ונגמר! – נגמר במשמעות של תוציא את זה כבר מהפה יא חמור. ולא יכולתי".

הוא המשיך לקורס טיס, היא המשיכה עם החבר'ה מהגרעין לברדוויל. כשניפגשנו במסיבה, התוודה בפניה על אהבתו דאז. "זה היה הדדי", גילתה. מדינה נדהם. "נאלמתי דום. יא מטומטם, מה אתה עושה הלאה? ולא עשיתי כלום". מלכה לבסוף התחתנה עם אחר. כשהשיר ראה אור מיד אמרה לילדיה "השיר עליי".

המג"ד של אביהו בג'בל עתאקה בסיני התנה את היציאות שלו מהבסיס בפרסים והמט"ק מדינה, תימני עקשן, הפך תותח פסטיבלי הזמר. עשר תחרויות, 11 פרסים. "הפרח בגני" עם בן מוש, הוצע לשימי תבורי שדחה אותו, כי כבר שבע מפסטיבלים. גם זוהר סירב בתחילה, בן מוש לחץ בעדינות. נשאר רק לעבד.

"אשר ראובני, האמרגן של זוהר, אמר: שולח אליך את אביהו מדינה וזוהר ארגוב", מספר ננסי ברנדס. "אני רומני לא מכיר כלום, בשבילי זה כמו צ'אושסקו ופופסקו. דפיקות בדלת. פותח ונבהל. כי מה לעשות, נו. אמרתי, 'כבר תרמתי' וסגרתי. אביהו דופק שוב. 'אנחנו מחפשים את הפסנתרנית והמעבדת ננסי ברנדס'. אה, זה אני. אביהו התאכזב שאין לי ציצים ואמר "ואללה, חשבתי שאתה אשתו". כאן יש לננסי את הבדיחה הקבועה, איך הם ביקשו לפתוח במוואל, והוא אמר בכיף, נרד לאכול מלאווח. כשלחץ על הטייפ זהר הוציא בטייק אחד את המוואל האלמותי. ככה זה נכנס לשיר ומשם ישר אל ההיסטוריה.

2. נכון להיום \ מילים: שאול בן שאול לחן: אבנר גדסי
"אני איש של שיר אחד", צוחק בן שאול. הוא בכלל אדריכל, אדם יודע ספר, שעדיין משקיף בפליאה על מה שקרה לאותו שיר אחד שלו ותילי התילים של פרשנויות שנקשרו בו. יצא שהוא תכנן פעם בית למישהו בראשון לציון ומישהו מהחבר'ה בבית ליד התחיל לשיר. "הוא הרעיד את כל נימי נפשי. הלכתי וכתבתי שיר, שהיה מעין השתקפות של מה שאני רואה בו", הוא מספר. "יום יום אני הופך מחומר לאבק" כתב ולא ידע כמה פגע.

בן שאול הראה את השיר לחברו אבי ברדוגו מהפנתרים השחורים וקיבל את ברכת הדרך. "ביום שישי שאחרי הבאתי לזוהר שיר מודפס, מתנה על שבוע שעבר, פשוט כך". הרבה ויכוחים עורר השיר, מיתולוגיה שלמה. "סמים? מה פתאום. זה על שתי אפשרויות בחיים: ראש חופשי ו'המוח רץ' – או חיים כעבד נרצע לאדונים שלנו". ואחת ולתמיד: למה התכוון המשורר ב"מזוזה אני עבד"? "כל מי שיש לו זיקה לדת יודע שזה 'אני נשבע במזוזה'.

אבנר גדסי הביא את הלחן. זוהר אמר "תעשה לי שיר מהמילים האלה", הוא מספר. "קראתי את הטקסט ובבת אחת התלבשה לי כל המנגינה. וכשיוצאת לי מנגינה בבת אחת אני יודע: זה שלאגר. עוד באותו ערב שרנו אותו על החבר'ה, עד שזוהר נלחץ: אבנר שלא תיקח לי אותו! " הוא צוחק. היה לי ברור שזה שיר שיישאר לנצח. "יש רגעים שאין מה לעשות, אתה מבין שיד מלמעלה נגעה בך".

3. אלינור \ מילים: ג'קי מקייטן לחן: יווני
בתחילת הדרך זוהר היה מסיע את ג'קי מקייטן ויהודה קיסר להופעות באירועים. בדרך לחתונה בבאר שבע מקייטן אמר, הוא גם רוצה להקליט. אולי נעלה אותו היום? "נתנו לו כמה דקות בהפסקה. הקהל עזב את הקינוחים והתקרב לבמה. מי זה, מי זה, ומאז כל הלקוחות שהזמינו אותנו דרשו: רוצים את הלהקה עם הנכה ועם הרזה", אומר קיסר.

בדרך חזרה סיפר ארגוב לקיסר שהרגע השתחרר ממאסר ומשהו על חייו העגומים, " 'שרתי כמו שימי תבורי וצביקה פיק. זה לא הסגנון שלי אבל אין לי כסף להקליט'. אמרתי: בוא נעשה לך מחר קסטה פיראטית ב'ברווז' ביפו. לבעל המועדון הודעתי: אם אתה רוצה שהרזה יגיע גם בערב, תשאיר את המקום פתוח בבוקר. מקליטים זמר חדש מהיום למחר".

ביום אחד ובטייק אחד נולד אלבום הבכורה של זוהר ארגוב. קיסר המציא את הגיטרה-של-קיסר. מרסל לידג'י, השותף העיקרי לעיבודים, עשה שני תפקידים: יד ימין פסנתר, יד שמאל בס, על האורגן. המתופף יהודה קצב הובא ממועדון "קרוואן", שם היה עושה בעיקר ספלאששש כזה על המצילתיים, לאקרובטיקה של הלהטוטנים. כדי שיהיה סאונד נורמלי בחדר הדלוח, אספו את כל הכיסאות והשולחנות והספות והכריות, ומילאו בהם את החדר. נולד הצליל האסלי המדהים, שאף אחד לא יכול לשחזר היום.

השיר הראשון באלבום היה גרסה עברית ל"איפרכו" ("אני קיים"), של סטליוס קזנג'ידיס האגדי, הזוהר ארגוב של יוון. הנכה כתב טקסט על צביה, שהייתה מאורסת לאחר וביצע את השיר לראשונה. הרזה מיהר להקליט. שיהיה, אמר מקייטן טוב הלב. התוצאה: "אלינור", כנראה התקליט הישראלי הנמכר והמועתק אי פעם, שבע ספרות.

4. להיות אדם \ מילים: אביהו מדינה לחן: משה בן מוש ואביהו מדינה
שיר שלוכד בכמה משפטים פשוטים את הקיום האנושי כולו. אקזיסטנציאליזם: אתה מושלך לעולם בעל כורחך – ויודע שיש רק דבר אחד ודאי – המוות. אם כן, מה הטעם בעצם? "באתי לעולם לא שאלו את פי. מה אבקש, מה חפץ ליבי? באתי לעולם – וכבר הכל קיים. וכמו כולם אני רק בן אדם. עייף ומאוכזב. ורק חולם להיות אדם".

"זו הייתה הפילוסופיה שלי מגיל צעיר. כי נולדתי זקן", מספר מדינה. "היינו יושבים בבית הכנסת. הקהל היה מתפלל ולא הייתי בטוח שהם מבינים מה הם אומרים. תשמע: אתה בראת אותי. אתה שולט בכל מה שאני מרגיש, חושב, עושה. אז למה בכלל אתה שופט אותי? תגיד אתה משחק בי? אני לא כל כך מאמין בדתות. יש בדת פרקי מוסר יפים, אבל כשאתה מתחיל לשעבד את צאן מרעיתך, זה כבר מתחיל להיות חארטה-ברטה, פוליטיקה ואז אתה מגלה שיצר לב האדם רע מנעוריו. צריך להיות ריאלי בעולם הזה ולהבין אותו כמות שהוא".

"להיות אדם" הוא גם שם אלבומו השישי של ארגוב, שהיה במצב מדורדר לגמרי ואף לא הסכים להצטלם על העטיפה. כיאה לשיר נשגב, הוא נפל לידיו של בן מוש, הגיבור הבלתי-מושר של המוזיקה הישראלית. בן מוש פתח את הלחן בסולו מופלא, זוהר השתגע מיד, ומדינה השלים מה שנותר. אין עוד שיר כזה בישראל, אולי בכלל.

5. בדד \ מילים: עמשי לוין לחן: עוזי מלמד
שיר הדיכאון המוחלט של המוזיקה הישראלית, השיר השחור של זוהר, הוא בכלל קאבר. תל אביב, סוף שנות ה-50, שני חברים מהתיכון, עמוס (עמשי) לוין ועוזי מלמד, מחליטים לפתוח בקריירה מוזיקלית. "בדד" נכתב עם הפרידה של עמשי מחברתו ועבר גלגולים נידחים, מזל ששרד. זבדיה לוי טוען לביצוע ראשון עם להקת ה"עליזים" ב-1961. הרכב הג'אז "הברנשים של פיאמנטה", עם אלברט פיאמנטה, אהרל'ה קימינסקי בתופים ועמשי לוין בחצוצרה, ביצע אותו ב-1970, עם הסולן זאב דיקוורט.

הגרסה הלאונג'ית לוכדת את אוזנו של צ'בי חתוכה, גיבור מקומי באילת. אחיו צדוק חתוכה הוא מראשוני זמרי המזרחית בארץ, אחיינו הוא המשורר הנפלא שלומי חתוכה מ"ערס פואטיקה". בסוף הסבנטיז מגיע ארגוב לאחת מחופשות הסמים שלו במלון "גני שולמית" באילת. שם הוא גם שומע את חתוכה מבצע את השיר ונדלק. חתוכה יביא גאולה לעוד פנינה של ארגוב בהמשך.

השיר מתמקם במרכז אלבומו השלישי, בעיבודו של ברנדס. "שלוש שנים בארץ, בקושי מדבר עברית, בחיים לא שמעתי אום כלתום ופריד אל-אטרש. העיבודים של "בדד" ו"הפרח בגני", לא קשורים למוזיקה מזרחית בכלל", מודה ננסי. "וזה הדבר שאני הכי גאה בו. הרבה יותר מכמה בדיחות על שימי תבורי. זה הדבר הכי יפה שעשיתי בחיי".

6. מה לך ילדה \ מילים ולחן: משה נגר
נגר האמין בזוהר לפני כולם. "הוא היה ילד כזה משוגע, פרחח בן 17, אבל אהב מוזיקה בצורה מטורפת. ישר אמרתי, זה נכס שצריך לשמור מכל משמר", הוא נזכר. יצא מזה התקליטון הראשון (שמכונה לעיתים "האלבום הראשון"), ובו שני שירים שלא המריאו.

קוביות החיים לא התגלגלו מספיק מוצלח עבור נגר, המתואר על ידי קולגות כאציל נפש ואדם מוכשר להפליא. "מה לך ילדה" הוא שיר עצוב לבתו, אחרי גירושים כואבים. איך הוא כתב, אגדות נרקמות בלילות: "הייתי מתעורר בלילות בשתיים, כותב כמה שורות כדי לחזור לישון".

השיר, בביצועו המקורי של יחזקאל מטרי, הסתובב במועדונים בלי להותיר רושם. שימי תבורי התבקש לתת לו גאולה, סירב, אך הפנה את ארגוב בחום אל נגר. "וזוהר, הוא פשוט היה משהו אחר", אומר נגר.

7. צל עץ תמר \ מילים: אפריים ויינשטיין לחן: חיים קוברין
בתחרות השיר הכי מרסק-לב של הזמיר, השיר הזה נישא בגאון מעל. תחילתו, התאמינו, כ"כינור קסמים", קסם ארצישראלי מ-1945, שעבר לאיזי גרשוני בפיפטיז, כטנגו במבטא רוסי נוקשה. ב-1954 עשתה ממנו לילית נגר, מלכת ילדותנו, את "נגן נגנה", שיר לריקודים סלונים תמימים, בהמשך ל"אל תקח הכל ללב" ו"לימון לימונרו". לימים הבת שלה מצאה את התקליטון המקורי, עשוי בקליט, מושלך בשוק הפשפשים.

לילית וזוהר נקשרים יותר מפעם אחת. בשנות ה-70 זכתה נגר פעמיים במקום הראשון בפסטיבלי הזמר המזרחי, "המלאך הטוב יופיע" ו"זמר בודד הוא הלב". היא בכלל לא רצתה להשתתף, הראש שלה היה במקום אחר. "קיבלתי את הזכייה בשוויון נפש. מגיע אליי המלחין, אברהם דוד כהן ואומר: 'את לא עושה עם זה כלום. אחד, זוהר ארגוב, מבקש. מה אכפת לך?' בשמחה וברצון, עניתי". יצא מזה "עוד יום יבוא" המקפיץ מאלבומו הראשון.

למפגשם השני, "צל עץ תמר", חוט גורל כרוך אליו. זה היה שיר הערש שהפעוט יהודה קיסר גדל לצליליו. "אמא הייתה שרה את 'נגן נגנה' כדי להרדים אותי, במקום 'אמא יקרה', לא יודע איך", הוא צוחק. "באלבום השני של זוהר המשכנו לעשות קאברים, כי לא היה כסף לחומר מקורי ואז אמרתי לו: "בוא נקליט 'צל עץ תמר'. 'מה זה? לא מכיר'. השמעתי לו. 'עזוב, לא בשבילי! אשכנזי מדי', הוא ענה. הפצרתי בו. בשבילי! זה שיר הילדות שלי! ואל תדאג, נעשה אותו 'שלנו'. זוהר התרצה. בסדר, יאללה בוא נסגור את התקליט". במופע ה-70 למדינה נקראה נגר לשיר ביחד עם זוהר את הקלאסיקה. "היה מן שיתוף פעולה, עם הולוגרמה. ואני במקרה עוד הייתי בחיים", היא צוחקת.

8. את לי לילה \ מילים: יואל גוב־ארי ובעז שרעבי לחן: בעז שרעבי
עונג כפול של שני ענקים־שבענקים. וגם שתי תאונות, שבדרך נס הותירו את הקלאסיקה הזו בחיים. "את לי לילה" - תתפלאו איזו מדינה הייתה פה עד לא מזמן - זכה להתעלמות מוח־ל־טת מהרדיו המקומי, הכל־יכול. "לא השמיעו אותו, לא השמיעו!" סיפר לנו שרעבי, "עד שערב אחד התקשרתי לגל"צ. 'שלום, מדבר בעז שרעבי. הבוקר נולד לי ילד, והייתי מבקש שתשמיעו לכבודו את השיר'. שמו אותו!" הוא צוחק. ועל מי השיר? ניחשתם: "על נשואה. לא יכול לומר את שמה, היא עדיין נשואה". שרעבי התעצבן על ההשתקה ונסע להירגע קצת באמריקה. כשהוא חוזר בתחילת האייטיז, הוא רואה מהפכה, ואת השיר שלו זוכה לתהילה בביצועו של זהר.

שיר שהוא טעות. ההקלטות של האלבום השני, "היו זמנים", הסתיימו ביום חמישי. ראובני כבר התחייב לכל העולם, יש תקליט, יום ראשון בשש בבוקר, עטיפה מוכנה והכל. נותרו רק תיקונים קלים בשירה ל"את לי לילה", ליום שישי. אלא מה, חמישי, ערב, זהר יוצא לשוטט. מחפשים אותו בבוקר, בצהריים, כלום. הולכים לאמא שלו, לבית שלו, אין זהר", משחזר קיסר.

התכשיט התגלה רק מאוחר בערב, אבל הטכנאים לא הסכימו לעבוד. אפילו קיסר לא ענה – אבא שלו, כמנהג המקום, נהג לנתק את הטלפון בשבת. הלכו אפוא ראובני והמתלמד יואב גרא לאולפן, מחקו את השירה הישנה והקליטו את ארגוב המתנדנד, איכשהו. "השירה המקורית אבדה לנצח. אני שומע את מה שיצא. חשכו אוזניי. זהר לא שר במקום, בכלל. כל השיר הזה הוא טעות, מההתחלה ועד הסוף", צוחק קיסר. "זה גם בדיוק הקסם שלו".

9. סוד המזלות \ מילים: אביהו מדינה לחן: משה בן־מוש ואביהו מדינה
המילים של מדינה, כהרגלו מפוכח, משקיפות מהצד "על כל אלה שמאמינים בהורוסקופ, פתיחת קלפים, קריאה בקפה, ידעונים ומנחשים. אבל האדם לא יכול לדעת את העתיד שלו. כי אם כן, העולם הזה לא יתקיים. 'מזלות' אומר: חבל על הזמן שלכם. אל תבזבזו אותו".

בן־מוש ומדינה הלחינו. מדינה רצה שדקלון יבצע את השיר בפסטיבל הזמר 1978, אבל זה נפל דווקא על ראובן ארז, דיסקו נוצץ א־לה מוד, טרבולטה כחול־לבן. "נפילה גדולה. לא אהבתי", אומר מדינה. אלא שאז נוספו שני ביצועים, כנראה היחידים אי פעם שנותנים פייט קשה למלך בממלכתו: ג'קי מקייטן, עם הגיטרה האגדית של יהודה קיסר, עושה אותו הכי פאנקי ועם בס שהיה שולח את ג'יימס בראון לכזן גת. מנגד, ביצוע מלכותי של דק־מוש, "צלילי הכרם", בעיבוד של יגאל חרד. פתיח "ספניש־קרוואן", פסנתרים דופקים עד לשמיים, וגיטרה לא פחות אגדית של בן־מוש. תקשיבו לשניהם עכשיו!

איך יוצא מזה זהר? קל: עושה את השיר לשלו. אם יש אלוהים לגיטרה המזרחית, הם שניים: קיסר ובן־מוש, יריבים־ידידים; אז לזהר יש שיר של בן־מוש, וקיסר עושה פתיח חדש, בהשראת "אמריקן וומן" של Guess Who, כדי לתת את האדג' המנצח. מכל אלה נברא המנון שאין יום שישי עם חברים בלעדיו.

10. ים של דמעות \ מילים: זמירה חן לחן: רפי גבאי
הלהיט שהכתיר את נינט היה במקור בכלל שיר נידח שראה אור ב־1971 על ידי "אווה פרנסיס", שם הבמה של שריתה אלפסי. ביצוע סן־רמו איטלקי־פרנסאווי טיפוסי לתקופה. השיר הוא על שחקנית בסיקסטיז בתל־אביב של הבוהמה, שהייתה מאוהבת בגבר נשוי. הוא הבטיח והבטיח, היא המתינה והמתינה. אתם יודעים איך זה תמיד נגמר. זהותם עדיין חסויה.

כמו עם "בדד", היה זה צ'בי חתוכה, שהציל את השיר מתהום הנשיה, וחיבר אותו אל ארגוב ואל הנצח. "הייתי מופיע במלון גני שולמית, אולדיז, מוזיקה רומנטית לריקודי סלואו. אבל לא תמיד הקהל היה, אתה יודע... פעם אחת זה כבר היה יותר מדי. בזמן שאני שר, מישהו מולי התחיל לבעבס את החברה שלו. הסתובבתי עם הפנים לקיר. 'תפסיק, כי זה מפריע לי להתרכז בשירה'", הוא מתגלגל.

"בתום ההופעה הגיעו אליי זהר ואשר ראובני. שניהם נעמדו מולי בדום שתיקה, וזהר אמר: אני רוצה את השיר הזה", הוא מספר, בטון שאינו מותיר מקום לספק. קיסר העתיק מצ'בי את המילים על מפית. אחרי שסיימו להקליט, השמיעו לו את התוצאה בטלפון לאילת. צ'בי נחרד. זהר שר, "ובלב זיכרונות, מן הקמפוס שכחת" - במקום "מן הסתם, כבר שכחת". "מה קמפוס? איזה קמפוס?! טעות. זה נראה ככה במפית", צוחק קיסר, "כמעט שלחנו את זהר לאוניברסיטה". העיבוד הקונצרטנטי, המלכותי של יגאל חרד, כבר העלה את ארגוב למדרגת פרופסור של כבוד. לכל ימי חייו, והרבה אחריהם.

11. כבר עברו השנים \ מילים ולחן: אביהו מדינה
אביהו מדינה יליד הארץ, כמו אמו. בית תימני מסורתי, בו השפה הערבית הייתה מוקצה, "אבל משום מה, כשהייתי שומע רבעי טונים ערביים, היו עומדות לי השערות. וגם פלמנקו ספרדי". מחקר שורשים הוביל אותו אל המולדת, העיר מדינה דל־קמפו בספרד, משם גורשה המשפחה ב־1492, בדרך לטורקיה, מצרים ותימן. היה לו ביקור אמוציונלי שם. בערב קפץ לקנות סיגריות בקיוסק. מפינה חשוכה נשמעה גיטרה וקול שבור של אדם מבוגר במשקפי שמש, מטפחת על הארץ וכמה מטבעות. "עיוור. שר וניגן אלוהי. חלפה שעה ולא יכולתי ללכת". מזה נולד שירו של העיוור, "ומני אז כבו עיניי, כל עולמי חשך עליי".

השיר השתלב, אומר מדינה, עם שיברון הלב של ארגוב והסיורים הליליים המשותפים לבית אהובתו שאבדה. "ברכה אשתו הייתה אהבת חייו. הוא התחרט מאוחר מדי. חלק מהייאוש שלו והבריחה לסמים היו כי הפסיד אותה – לשוטר שעצר אותו לפני מותו. וזה אכל אותו, שאי־אפשר לתאר. היה לוקח אותי בלילות. נעצר מול בניין של ארבע קומות. 'תעצור רגע פה'. מה יש פה? 'בוא נדבר, סתם'. וכל הזמן מציץ דרך החלון. לא ידעתי אז: רק כדי לראות את הצללית שלה, ולו לרגע אחד!" לפני שזהר חזר הביתה, לבד, "ובלילה, בלילה קר".

כשארגוב קיבל את השיר, הספיקה לו שמיעה אחת כדי לפסוק, כהרגלו. אם שיר לא היה לרוחו, היה חותך: "שָׁלָאבָּאלָה", סמרטוט בתימנית. וכשזה היה זה, ירה: "זה שיר בן זונה". גם הפעם צדק.

12. מרלן \ מילים: עוזי חיטמן לחן: צרפתי
זה מתחיל שמח. השנה היא 1977, ג'ון טרבולטה והבי־ג'יז עושים מהעולם כדור מראות ענק. וגם אנריקו מסיאס, פורום־פום־פום, מחליט שהוא דיסקו בשיר "הכינור של אבא".

זה נמשך דרמה. שוב אילת, וחופשות הסמים של זהר. באחת מהן הוא פוגש את "בוסי", בוסתנאי סחה מטיל־המורא, אגדת הפשע ומלך העולם התחתון, מי שהמשטרה לא הייתה יכולה עליו ולכן הוגלה לאילת. בוסי בא להתפנן עם כל הפמליה ומבקש מזהר לעשות שיר על אהובתו, מרלן. אין בעיה, עונה הנסיך. בוסי נרצח ב־1977 אבל "מרלן", למילותיו של חיטמן, נותרה איתנו.

זה נגמר עצוב. לפחות עבור כל מי שנכח בהקלטת השיר, הפותח את אלבומו הרביעי של ארגוב. "'מרלן' זה השיר הכי עצוב שיצא לי לעבוד עליו", אומר ברנדס. "זהר היה כל כך מסטול, הגיע עם שני חבר'ה שהחזיקו אותו מול המיקרופון, מתנדנד. הקלטתי ואמרתי, די, אני לא יכול לעבוד יותר ככה".

13. בלילה \ מילים: עוזי חיטמן לחן: יווני
אל האלבום החמישי, "ים של דמעות" מגיע ארגוב כשהוא כבר מכור טוטאל. בכל זאת יוצאים ממנו שני קטעי חפלה מונומנטליים: מחרוזת של 14 דקות, שוב הנדריקס וקלפטון של המזרח התיכון, קיסר ובן־מוש, ביחד, ו"בלילה", הטראק הכי קלאברי של ארגוב. קאבר ללהיט יווני, "מה טי לאו". בהברקה של רגע, מחליט קיסר שבמקום מעבר גיטרה, יהיה דווקא סקסופון של אורי סעדה. יוצא מזה קטע על אקורד אחד, מהפנט, טכנו־ג'ז־מזרחי.

חיטמן כותב על פולחן ההערצה שמרוקן את ארגוב: "איך נתתי לה את כל שיריי, ולא נותר בי שיר אחד שמח". מדינה משוכנע שכאן נסללה הדרך החד־סטרית של זהר. "אנשים ראו בו הגואל! זה היה כבד ממנו. איך אני אעשה מה שמצפים ממני? הוא רצה לברוח מכל זה. זהר היה בחור אינטליגנטי, חריף מאוד. בריחה פיזית, זה לא היה מספיק. כי המוח קדח בו. עד שברח לעולם אחר".

14. אל נבקש (יש דברים נסתרים) \ מילים: תמי לוי לחן: משה נגר
במפגש אקראי במסדרונות רשות השידור, ההיא, פגש משה נגר עובדת בשם מזל מזרחי. "היא הייתה על כיסא גלגלים, וביקשה ממני שאקח ממנה שיר. 'האחיינית שלי, תמי, כתבה אותו בגיל 13. אני רוצה להוריש לה אותו'", הוא נזכר. "קראתי את השיר ואמרתי לה מיד, זה יהיה להיט. לא היה לי ספק. ליטפתי אותו מכל הכיוונים. ורגע לפני שאנחנו נותנים אותו לזהר, העברנו אותו לזמר אחר. כדי שזהר ישמע, יקנא, וייתן את כולו", הוא צוחק.

מזל נפטרה זמן קצר לאחר שהשיר נולד. זה גם השיר האחרון באלבום האחרון של זהר, שהוקלט בשעה שלולאת חנק מטפורית מונחת על צווארו, רגע לפני הסוף. השיר הוקלט בטייק אחד (שנקרא במקור "סיבה לכל דבר"), והושלם רק לאחר מותו. "לא ראיתי שבא לו לחיות עוד", מודה נגר.

"אל נבקש" הוא יצירת חייו של משה נגר המקסים, שדי הלך לאיבוד בעולם האפור הזה שלנו. "עכשיו הגעתם? אני כבר בן 72. מה עוד נשאר לי?" הוא חותם.

15. אין מדינה לאהבה \ מילים: יהונתן גפן לחן: צביקה פיק
"הדרך הברוכה". שם מצמרר, לאלבום השביעי והאחרון־בהחלט של ארגוב, שהוקלט חצי שנה לפני מותו, חלק מהקטעים תוקנו אחרי, וכולו נשמע כמו רוח רפאים. שיר אחד, במיוחד, קשה להאזנה היום: הקאבר לשיר האהבה היפה כל כך של פיק וגפן. זהר שבור לרסיסים, חי־מת.

"זהר התקשה להוציא מילים. לא היה יכול להיכנס לאולפן ולעמוד עם מיקרופון ואוזניות. העליתי אותו אליי לקונסולה", מתרגש קיסר. "הנחתי את הראש שלו על כרית. זוהר שוכב, ואני מחזיק מיקרופון ביד, קטע־קטע, עד שסיימנו את השיר. ואז אמרתי, זהו. אני לא יכול להקליט יותר. כי זה כבר לא היה זהר שם. רק צל של עצמו".


לרשימת הכתבות המלאה